נכנסתי לחדר הלבן בבית המשפט המחוזי, ובו ישבה יעל, בת 45, ליד אביה המזדקן, משה. יעל, בחורה עמלנית ושאפתנית, מצאה את עצמה עומדת בפני החלטה כבדת משקל: להיות אפוטרופוסית של אביה. החלטה זו נבעה מהמצב הבריאותי המתדרדר של משה, שנזקק לעזרה יום-יומית. אפוטרופסות, כך גילתה יעל, היא לא רק אחריות חוקית אלא גם מסע של אמון, דאגה ואהבה.
דאגה שאינה נמדדת בכסף
משה, איש עסקים לשעבר, החל להראות סימני ירידה ביכולת הקוגניטיבית שלו. כשהוא החל לשכוח לבצע פעולות פשוטות ולשלם חשבונות, הבינה יעל שהמצב דורש התערבות רצינית. לאחר דיונים רבים עם בני המשפחה והרופאים, הוחלט על מינוי יעל לאפוטרופוסית.
מינוי אפוטרופוס הוא הליך בעל אחריות כבדה מאוד, הואיל ואדם שמונה לאפוטרופוס – בין אם מדובר על אפוטרופוס לקשיש או לכל אדם אחר – מקבל אחריות ושליטה על אספקטים רבים בחייו. בין אם מדובר באחריות ובשליטה על נושאים כספיים, הרשאת חתימה על עסקאות נדל"ן ואפילו אחריות על הליכים רפואיים שונים – הרי שאין להקל ראש בתפקיד הזה (מתוך האתר של עו"ד אפוטרופוס צחי קלמנוביץ')
האפוטרופסות: קשר בל יינתק
החלטתה של יעל לקחת על עצמה את תפקיד האפוטרופוס לא הייתה קלה. כל פעולה שלה דרשה מחשבה מעמיקה ותכנון מראש. היה עליה לקבל החלטות כלכליות, לבצע עסקאות נדל"ן ולהתייעץ עם רופאים מומחים בקשר לטיפולים רפואיים מורכבים. אך יותר מכל, היה עליה לנהל את הקשר הרגשי עם אביה ולהבטיח את רווחתו הנפשית.
בכל יום, יעל הייתה מגיעה לבקר את משה בבית האבות, מביאה לו אוכל ביתי ומבלה עמו שעות של שיחות ונחמה. היא הייתה צריכה לעמוד מול הבירוקרטיה, להבין את החוקים והתקנות, ולדאוג שכל ההחלטות מתקבלות לטובתו של אביה. היה עליה להבין את המשמעות של כל צעד וכל החלטה, ולשמור על איזון עדין בין טובתו האישית של אביה ובין האינטרסים הכלכליים והמשפטיים.
אחריות שבאה עם לב
יעל הבינה שבחירה להיות אפוטרופוסית אינה מסתכמת בחתימה על מסמכים או ביצוע תשלומים. מדובר באחריות שדורשת לב גדול ונפש עמידה. היא נאלצה להקריב מזמנה, אך הבינה שכל רגע עם אביה הוא בעל ערך רב. היה לה ברור שהיא לא רק מנהלת את חייו הפיזיים והכלכליים של אביה, אלא גם אחראית על תמיכה נפשית ורווחה רגשית.
היו ימים בהם יעל הרגישה עייפה ומותשת, אך כל חיוך של אביה, כל רגע של חיבור ואהבה, הזכירו לה מדוע היא עושה זאת. היא ידעה שלמרות הקשיים והאתגרים, היא פועלת מתוך אהבה ודאגה אמיתית.
סיפורם של רבים
סיפורם של יעל ומשה הוא דוגמה אחת מני רבות לאנשים שמוצאים עצמם בתפקיד אפוטרופוסות מתוך דאגה ואהבה. מדובר בתפקיד שמשלב בתוכו אתגר רגשי, משפטי וכלכלי, אך גם מעניק משמעות רבה למי שלוקח אותו על עצמו.
ישנם אנשים רבים כמו יעל, שמוצאים עצמם בתפקיד אפוטרופוסות – אם בשל מצב בריאותי, ירידה קוגניטיבית או מצבים אחרים המצריכים טיפול ותמיכה. התפקיד דורש הבנה עמוקה של הצרכים האישיים של האדם עליו מופקד האפוטרופוס, וגם יכולת להתמודד עם אתגרים משפטיים וכלכליים.
אפוטרופסות היא לא רק חובה חוקית אלא גם ביטוי של מסירות ואהבה, והיא מזכירה לנו כמה חשוב לדאוג לאלה שאינם יכולים לדאוג לעצמם. בין אם מדובר בקשישים, אנשים עם מוגבלויות או ילדים, האפוטרופוסות מעניקה להם את התמיכה והביטחון שהם זקוקים להם, ומבטיחה שהחלטות הנוגעות לחייהם יתקבלו מתוך דאגה אמיתית לרווחתם.
